הוא אכל בשדות
אני מנסה דרך קבע, לאפיין בראשי את ההולכים המתמידים – אלה החולפים על פני כמעט מדי יום ביומו, כן, כן, אפילו
כל הפוסטים של דני נימרי
קרא עוד ←
אלביס ואני
Dear elvisמה שלומך?שמי דני ואני כותב לך ממקום קטן – מכפר חקלאי קטן בארץ ישראל. למקום הזה קוראים אצלנו קיבוץ
כיכר השמ..
הצצתי בזהירות מבעד לקפלי הפרגוד הכבד. ראיתי את אבא. הוא עמד מאחורי השולחן, נמוך, רציני ומודאג מאוד, וביקש, מאוּפק בינתיים,
עוד על עץ הפיטולקה…
לאחרונה, העבירה לנו שלומית בירק תצלום ילדות שלה ושל אחיה עמי רמות- רובינפלד, על עץ הפיטולקה.על סמך המראה שלהם, נראה
על דקלי הוושינגטוניה
מפעם לפעם, מתעוררת אצלנו מחדש השאלה, מי נטע ומתי, את שני דקלי הוושינגטוניה המתנשאים לגובה רב, ממערב למרכזית התקשורת ומעבדת
כרוון מצוי
צילום: יוסי ריגלר לפני כמה ימים הזמין אותי עוזי שוויצר לצפות בציפור מעניינת שדוגרת אצלו בכרם על האדמה. כשהגעתי, קמה
אומרים שהיה כאן פעם כרם של הקיבוץ
בשריד ישנם היום חמישה כורמים המגדלים בעיקר ענבים ליין. אך הם לא הראשונים. בני הדור השני בקיבוץ זוכרים בודאי את
השלג הגדול בעמק יזרעאל – חורף 1950
אי אז, בימים ההם, נהגו לעדכן את החיילים והחברים ששהו מסיבות שונות מחוץ לבית, באגרת כתובה שכונתה "הדים מן הבית."