הסיפור הזה מתחיל בצורה די מצחיקה. פתאום קיבלתי טלפון מבחורה בשם אביבה, שאמרה לי שהיא מדברת מבית הנשיא ומזמינה אותי להשתתף בטקס לכבוד נשיא אוסטריה, מר היינץ פישר. כמובן שפרצתי בצחוק. אמרתי לה שאני לא אמצא את עצמי במקום הזה, בין כל הנכבדים עם חליפות ועניבות. אבל אז היא שאלה אותי מה עם "שלישית שריד". כשאמרתי לה שהם חידשו ימיהם כקדם ומופיעים מפעם לפעם היא התרגשה מאוד. הסתבר שנשיא אוסטריה בכבודו ובעצמו ביקש שהם יופיעו בטקס.
נו, אז מה יכולתי לעשות ? נתתי לה את הטלפון של נתן מילוא ואז היא השביעה אותי שגם אני אבוא , גם אירית פלד-כרמל כי זה מה שהנשיא ביקש. וכך מצאתי את עצמי לבוש חולצה לבנה, ז'אקט אופנתי מהודר ונעלי עור איטלקיות תוצרת סין, נוסע עם נתן למענית כדי לאסוף את מנחם ראובני. במענית החלפנו רכב. פתאום הרגשתי שבכף רגל אחת קר לי יותר מאשר בשניה. הצצתי וראיתי לתדהמתי שהנעל הימנית נקרעה לחלוטין מצידה האחד. פרצתי שוב בצחוק, אך מיד אחר כך שאלתי את עצמי מה אני עושה. הרעיון היה של נתן. נסענו לבית של מנחם והוא השאיל לי זוג נעליים שחורות
חדות שפיץ וכשרות למהדרין .
בבית הנשיא ההתרגשות הייתה עצומה. בזמן שהשלייה עשתה "באלאנס" אני שתיתי כוס קפה. פתאום התברר ששלמה ורבנר בא עם חולצת פסים, דבר שלא יעלה על הדעת בבית הנשיא. תוך רגע נמצאה בשבילו ( אצל מנחם ראובני כמובן, אלא מה), חולצה חלקה מכובסת ומעומלנת כדת וכדיו. אחר כך הגיעו גם אירית ועמוס כרמל מעין השופט. עמוס בא עם חולצה קצרת שרוולים, ואני התחלתי להרגיש כמעט בבית. הייתה קבלת פנים, לחצנו ידיים לנשיאים וגם הצטלמנו איתם. וישבנו לאכול. שוב הגעתי למסקנה, שאני מעדיף לאכול סלט ירקות, טחינה וחביתה מאשר אורז שחור על מצע פטריות ונתחי דג אינטיאס.
אירית הייתה עם ההורים שלה מניה ונתן (ניוסיה) פלד באוסטרליה בתחילת שנות הששים, כשנתן מילא את תפקיד שגריר ישראל שם. שם גם הכיר אותם ובעיקר אותה, היינץ פישר הצעיר, שלימים הפך להיות נשיא אוסטריה. על משך הזמן בו שהה היינץ פישר כמתנדב בשריד ניטש ויכוח (בין יום אחד לשנה…). בכל מיקרה, גם הוא וגם הנשיא שמעון פרס עשו כבוד עצום לקיבוץ שריד, כשהזכירו אותו לטובה בנאומיהם.
ההתרגשות הגיעה לשיאה, כשהשלישייה החלה לשיר. הייתה להם הופעה יוצאת מן הכלל, הם שרו אמנם רק שני שירים, אך מחיאות הכפיים, המחמאות והכבוד שעשו להם היה עצום. שוב הצטלמנו והתחבקנו וחמקנו הכי מהר שיכולנו ונסענו הביתה. היה מאוד מרגש.
לעמוד של "שלישית שריד" לחץ כאן
"…לחצנו ידיים לנשיאים וגם הצטלמנו איתם. וישבנו לאכול.
שוב הגעתי למסקנה, שאני מעדיף לאכול סלט ירקות, טחינה וחביתה מאשר אורז שחור על מצע פטריות ונתחי דג אינטיאס"
